דברי זיכרון, הספד ונחמה, חברים מספרים על יהודה

על יהודה בארקן, אלימות במשפחה, ומה שביניהם…

27/10/2020

כתבה: מיטלי כהן (מקור כאן)
(כמו תמיד- חלק מהפוסט הזה מעובד מתוך יומנים שכתבתי מגיל קטן)
זה היה כשהייתי קטנה מאוד, גיל גן בערך.. המפלצת שגם נקראת אבא שלי נכנסה הביתה והביאה איתה קלטת וידאו (זוכרים שפעם היה דבר כזה..?) של סרט חדש.
"אבא גנוב"
צפינו בזה בבית. מהרגע הראשון גם אני וגם רפי (אחי הגדול) התאהבנו במה שראינו.
אחרי שכבר העיניים שלנו ראו לא מעט והגוף שלנו חווה לא מעט, אלימות בבית…
הסרט הזה בא ושיקף לנו חלק מהמציאות שלנו מול העיניים, הפחיד, אבל גם גרם לנו לחלום… להאמין שאפשר לחלום.. ושיכול להיות טוב יום אחד..
האמא הקרה ובעלת האמצעים הזאת (שראינו בה את אבא שלנו) מול האבא שחופף לילד שלו בידיים שלו, דואג לו, מצחיק אותו, עוטף אותו בחום, למרות שפה ושם גם עשה טעויות בדרך (שראינו בו את אמא שלנו ולפעמים איזה אבא דמיוני שהיינו רוצים), והמאבק וההבדלים בין שתי הדרכים הכל כך שונות האלה…
עד היום אני זוכרת את האמא המגונדרת הזאת מגיעה ברכב היוקרתי עם בעל ועו"ד יוקרתיים אל הנמל שבו היו גרים צ'יקו ובן, ובהתחלה מנסה את מזלה מול צ'יקו:
"איתי יהיה לו טוב. איתי הוא יקבל כל מה שילד צריך"
והתגובה שקיבלה: "מה את יודעת מה ילד צריך??"
ואז מנסה את מזלה מול בן, הילד, "יש לי עכשיו הרבה כסף. אני אקנה לך כל מה שתירצה"
והתגובה שקיבלה: "יש לי כל מה שצריך"
כי באמת מה כבר ילד צריך…? מישהו שיעטוף אותו, שיאמין בו, שישקה אותו… כדי שיגדל ויפרח. למי אכפת טיסות לאמריקה וצעצועים יוקרתיים…?
לי, וגם לרפי כניראה, לא ממש היה אכפת. הערצנו את בן ואת אבא שלו.
התגלגלנו מצחוק מכל פעם שצ'יקו הצליח להעיף למים או סתם להתעלל בעו"ד היוקרתי, המושחת והמאוהב בעצמו הזה…
("אני לא מאמין… לא מאמין… חליפה חדשה… אתה עוד תשמע ממני"…)
התמימות של צ'יקו גרמה לי לבכות כשהוא נאלץ להיגרר לבית המשפט והתעקש להגיע לשם לבד:
"אני לא צריך שום עורך דין! עוד לא נולד השופט שיסתכל לי בעיניים ויגיד 'אתה אבא לא טוב, אני לוקח לך את הילד'"
הדמעות שטפו את כל הפנים שלי בנאום שלו מול השופט הקר:
"כבוד השופט, אין שום עורך דין שיכול להסביר כמה אני קשור לילד הזה. מי יודע מה טוב בשביל הילד שלי? מי?? הוא?? (הצביע על העו"ד היוקרתי..) דבר אחד אני יודע, הילד הזה זה כל מה שיש לי".
חרדות וסיוטים עלו גם לי וגם לרפי כשהשופט ביקש לדבר עם בן ביחידות, והנחית עליו את אחת מהשאלות שלא מעט שופטים השתמשו בהם פעם…
"עם מי אתה מעדיף לחיות- עם אבא או עם אמא?"
עד שהלחץ הנפשי שעשה לו גרם לבן להתחיל לבכות.
וההחלטה… אוי ההחלטה….
בן עובר עובר לאמא שלו.
מה יהיה איתנו…??
מה יקרה אם גם אותנו שופט ישאל מה אנחנו מעדיפים ונתחיל לבכות..? בגלל שאנחנו מפחדים מאבא…
ובגלל שאנחנו ילדים קטנים.. ועדיין חולמים שאולי, מתישהו, הוא יפסיק וישתנה, ותהיה לנו משפחה טובה, והוא לא ינסה יותר להרוג את אמא או אותנו….
אני זוכרת את השיחה הלילית בחדר המשותף שלנו… מעכשיו נזכור- אם שואלים אותנו עם מי אנחנו רוצים לחיות- ישר לענות "עם אמא". שלא יקרה מצב שפתאום יחליטו לשלוח אותנו לאבא בכוח…
ושלא יהיה מצב שיפרידו בינינו…
לא חלקנו את המחשבות והפחדים שלנו עם אף אחד.
ואנחנו היינו בני 5 בערך כן…?
*************************
הסרט "אבא גנוב 2" יצא. אבא לקח אותנו לקולנוע. זה אחת הפעמים היחידות שהוא לקח אותנו לאנשהו. באמצע הסרט ראיתי אותו..! נשבעת שראיתי אותו..! את צ'יקו!! בכניסה לאולם הוא עמד והסתכל מסביב.
אמרתי לאבא שאני הולכת לשירותים, הוא בקושי ענה והלכתי.
"צ'יקו!" התלהבתי
"שלום ילדה חמודה, מה שמך?"
"מיטל"
"שם יפה. איך הסרט?"
"אני גם רוצה אבא כמו צ'יקו!" אמרתי בקול את החלום שלי. תמימות שעוד הייתה בי…
"אני בטוח שאבא שלך יותר טוב אפילו מצ'יקו..לא?"
"אבא שלי לא ממש טוב. הוא מרביץ לי"
צ'יקו היה המום… הוא הסתכל עליי כמה שניות, הסתכל מסביב לראות אם מישהו שמע, ובסוף התכופף אליי
"מיטל מתוקה, מה הכוונה מרביץ לך?"
"הוא מרביץ לי וגם לרפי אחי הגדול וגם לאמא. אבל הוא גם קונה לנו דברים לפעמים"
"מי נמצא איתך כאן היום?"
"רפי ואבא"
"איפה הם יושבים?"
"הם מאוד אוהבים אותך! רוצה שאני אקח אותך אליהם?"
"כן"
הוא הלך אחריי. "הנה הם שם, אתה רואה את האיש עם החולצה הלבנה והכפתורים?"
"כן. איך קוראים לאבא?"
"אהרון"
תחכי לי רגע בכניסה, איפה שראית אותי, בסדר?"
"טוב" ריחפתי מאושר. חזרתי כמה מדרגות בדילוגים…
דיברתי עם צ'יקו!!! האבא הכי טוב בעולם!!! אבל רציתי גם לשמוע מה הוא אומר.
הסתכלתי במתח. ניסיתי להקשיב. כל השורה קמה בהתלהבות כשקלטה מי האיש שמבקש לעבור…
הוא הצחיק כמה בדרך, לחץ ידיים, הצטלם.
"הווווו הופה אהרון אהרון… מה שלומך אהרון היקר?" הוא הגיע לאבא, אבא התרגש.. לא הבין מה קרה שזכה ליחס מיוחד..
"איך הסרט עד עכשיו?"
"מעולה!"
"במה עוסק כבודו?"
"אה… תחום הכלכלה"
"כלכלה… בידיים האלה אתה חותם על מסמכים ששווים הרבה כסף הא?"
אבא שלי חייך "כן. גם"
"יש לי הצעה בשבילך אהרון היקר" הוא נהיה רציני והתכופף אליו לאוזן
את ההמשך שמעתי מרפי אחר כך..
אבל גם הבנתי לפי הפנים של אבא..
"כדאי מאוד שתשמור שהידיים שלך רק יחתמו על מסמכים, ולא יכו את אשתך ואת הילדים הקטנים שלך, אתה הבנת את זה? כי חבל עליהם. על הידיים שלך. אנשים כאלה לא מגיע להם ידיים"
ואז הוא נעמד בחזרה, חזר לעצמו עם חיוך ואמר "אני מקווה שכמו שאומרים הבנת אותי.. הא אהרון? אני מקווה שעוד ניפגש ואשמע בשורות טובות ממך" הוא יצא מהשורה תוך כדי ששוב הוא חותם ומצטלם ומצחיק.
אבא היה בהלם….
"יש לי פה קצת כסף, לא הרבה, אני רוצה שתקחי לך את זה (הוא נתן לי כמה שטרות) אם תצטרכי משהו לך או לאחיך, אפילו אם איך אומרים סתם תירצי משהו, מותר לך גם לרצות, בסדר?" הוא חיכה לראות שהבנתי. הנהנתי עם הראש.
"ואת זה (הוא נתן לי עוד שטרות) אני רוצה שתתני לאמא, את לא חייבת להגיד לה ממי זה, רק תגידי לה שזה ממישהו שאמר שיש לה בת אמיצה ומתוקה, בסדר?" הנהנתי שוב.
"אבל זה המון כסף.. אף פעם לא היה לי כזה המון כסף.."
הוא חייך "זה לא המון המון.. אבל את צודקת. יש אנשים שזה נחשב המון אצלם"
"אפשר לקנות בזה קלטת של הסרט גם? זה יספיק לי?"
הוא התכופף לגובה שלי
"מיטל תקשיבי טוב, אני אתן לך קלטת וידאו של הסרט בחינם וגם פוסטר. את לא צריכה לקנות בכסף הזה קלטת. אני רוצה שתבטיחי לי משהו" היה לו קשה לדבר, הוא הוריד את הראש ואז הרים שוב והסתכל עליי
"את ילדה. אבל אל תתני לאף אחד לפגוע בך. אם לא טוב לך, אם מרביצים לך, תברחי. תעשי רעש. תצעקי. לאף אחד אסור להרביץ לך. לאף אחד. את מבינה את מה שאני אומר?"
הנהנתי.
"אתה יכול לעשות את ה'אנחנו לא ניפרד יותר לעולם' כמו בסרט?"
ניראה לי שגרמתי לו לדמעות.. הוא חייך..
"תחזרי אחריי..
לאף – לאף
אחד – אחד
אסור – אסור
להרביץ – להרביץ
לי – לי"
חייכתי גם
"אז סיכמנו?" הוא הושיט לי יד לכיף
"סיכמנו" עניתי והנחתתי על היד שלו את הכיף הכי מתלהב והכי חזק שיכולתי…
אבא היה רגוע כמה זמן אחר כך… אולי מההלם…
אמא התלהבה מהכסף וממי שנתן אותו…סיפרתי לה בסוד.
ואני ראיתי עוד פעם ועוד פעם את הקלטת שקיבלתי מאבא צ'יקו…
(הוספה אחרי כמה ימים- אמא קנתה לנו בגדים בכסף הזה וניראה לי שגם שילמה משהו כי כמה פעמים כבר ניתקו לנו את האור ומאז לא ניתקו לנו הרבה זמן. ואולי נשאר לה עוד כי זה היה המון כסף)
*************************
כשגדלתי עוד קצת, בפעם הראשונה שחשבתי אם לברוח ולבקש עזרה ועד שברחתי…
ובכל הפעמים שישנתי על החוף לבד..
נזכרתי באבא צ'יקו הזה שלי והרצתי שוב ושוב את הקטע הזה ואת המשפט הזה…
"לאף
אחד
אסור
להרביץ
לי"